פלואוריד- שימושים, רעילות ובעיות בריאותיות קשורות

פלואוריד במשחת שיניים כן או לא ושאלות רבות סביב הפלואוריד מופנות אלי תדיר, ניסיתי להכין מאמר מקיף שמכיל מידע רב על הבטיחות של הפלואוריד.

פלואוריד הוא יסוד טבעי, נמצא במרכז דיונים בנושאי בריאות הציבור במשך עשרות שנים בשל יתרונותיו המתועדים היטב במניעת עששת. מאז 1945, במקומות רבים בעולם הכנסת פלואוריד למערכות אספקת מים ציבוריות נחשבה ליוזמה מוצלחת של בריאות הציבור שיש עדויות שעזרה להפחית שכיחות עששת אצל אנשים. עם זאת, לצד יתרונות אלה, עלו חששות לגבי הפוטנציאל לתופעות בריאותיות שליליות הקשורות לצריכת פלואוריד, במיוחד עם הגידול במספר המקורות שמהם אנשים נחשפים. מקורות אלה כוללים כיום מים ציבוריים מטופלים, מזונות ומשקאות עם תוספת מים, תה, משחת שיניים, חוט דנטלי ומי פה, מה שמוביל למצב שבו סך הצריכה המשולבת של פלואוריד עלול לעלות באופן משמעותי מהתיכנון. על הרמות האופטימליות. מאמר זה נועד לספק סקירה מקיפה של ההבנה המדעית הנוכחית של רעילות פלואוריד ובעיות הבריאות השונות שנקשרו לצריכתו, תוך הסתמכות על מגוון רחב של ספרות מדעית כדי להציג ניתוח מבוסס ראיות.

השימוש בפלואוריד לשיפור בריאות הפה

היתרון העיקרי של פלואוריד טמון ביכולתו להגן על השיניים מפני ריקבון באמצעות מספר מנגנונים. הוא מפריע לדמינרליזציה של אמייל השן, תהליך הנגרם על ידי חומצות המיוצרות על ידי חיידקים בפה כאשר הם מפרקים סוכרים. יתר על כן, פלואוריד משפר את הרמינרליזציה של האמייל, עוזר לתקן סימנים מוקדמים של ריקבון שיניים והופך את האמייל לעמיד יותר בפני התקפות חומצה עתידיות. להכנסת פלואוריד למי השתייה הייתה השפעה היסטורית עמוקה על בריאות הציבור. מחקרים הדגימו באופן עקבי ירידה משמעותית בשיעורי העששת בקהילות עם מי שתייה מופלרים בהשוואה לאלה שאין להם. בנוסף לפלואורידציה של מי שתייה, פלואוריד הוא מרכיב מפתח במוצרי שיניים שונים כגון משחת שיניים ומי פה, והוא משמש גם בטיפולי שיניים מקצועיים כמו לכות וג'לים, כולם תורמים מיועדים למניעת עששת.

פלואוריד הוא רעל!

רעילות פלואוריד חריפה עלולה להתרחש כאשר כמויות גדולות של פלואוריד נבלעות בפרק זמן קצר. המנגנון העיקרי של רעילות חריפה כולל את הראקטיביות הגבוהה של הפלואוריד, המובילה אותו להיקשר לקטיונים חיוניים בגוף, במיוחד סידן, ולהפריע לפעילות של אנזימים פרוטאוליטיים וגליקוליטיים שונים. תסמינים של הרעלת פלואוריד חריפה מופיעים לעיתים קרובות במהירות, בדרך כלל תוך שעתיים מבליעה, ויכולים לכלול הפרעות במערכת העיכול משמעותיות כגון בחילות, הקאות, כאבי בטן, שלשולים והפרשת רוק מוגברת. חוסר איזון אלקטרוליטי, במיוחד ירידה ברמות הסידן בסרום (היפוקלצמיה) ועלייה אפשרית ברמות האשלגן (היפרקלמיה), עלול להתרחש גם כן. במקרים חמורים של רעילות פלואוריד חריפה, עלולים להתעורר תסמינים חמורים יותר, כולל דיכאון לבבי, נשימה שטחית, דום נשימה, רעידות, חולשת שרירים, נוקשות, טכיקרדיה חדרית, עוויתות קלוניות ובסופו של דבר, דיכאון ומוות. דווח על מינונים קטלניים של נתרן פלואוריד בבני אדם בטווח של 40–80 מ"ג/ק"ג משקל גוף(כ -2.5 גרם סודיום פרלואיד הורג אדם מבוגר). מינון יתר לא קטלני, בטווח של 0.4–5 מ"ג/ק"ג משקל גוף, נצפה כגורם לבחילות ותופעות במערכת העיכול(רעילות קלה מבליעה של 0.03גרם) . מקורות נפוצים של מנת יתר חריפה של פלואוריד, במיוחד בילדים צעירים, כוללים לעיתים קרובות בליעה מקרית של מוצרי שיניים המכילים פלואוריד כמו משחת שיניים או תוספי תזונה, שלעתים קרובות הם ממותקים ומושכים לילדים לאכול אותם.

בנוסף להיותו רעל המשפיע מיידית במקרים של בליעת כמויות גדולות, פלואוריד הוא גם רעל המצטבר וגורם לתופעות לוואי ארוכות טווח הכוללות:

1. פלואורוזיס דנטלי- היא אחת ההשפעות ארוכות הטווח המתועדות ביותר של צריכת פלואוריד מוגזמת המשפיע על תינוקות וילדים. פולאורוזיס מתרחש כאשר שיניים מתפתחות נחשפות לרמות גבוהות של פלואוריד לפני בקיעתן. מצב זה נובע מהיפומינרליזציה של אמייל השן המתפתח, ומוביל למגוון שינויים חזותיים. בצורותיו הקלות ביותר, פלואורוזיס דנטלי נחשב לעיתים קרובות בעיקר לבעיה קוסמטית, עם סימנים לבנים עדינים על האמייל שאינם משפיעים על בריאות או תפקוד השיניים. עם זאת, צורות בינוניות עד חמורות עלולות לכלול כתמים ובורות בולטים יותר באמייל, מה שעלול להוביל לבעיות אסתטיות ועלול להשפיע על הערכה עצמית, במיוחד בקרב מתבגרים.
2. פלואורוזיס שלד - שלבים, תסמינים והשפעות ארוכות טווח
   פלואורוזיס שלד היא מחלת עצמות כרונית המתפתחת במשך שנים רבות עקב הצטברות מוגזמת של פלואוריד בעצמות. התסמינים המוקדמים כוללים לעיתים קרובות כאבי מפרקים ונוקשות, שיכולים להתקדם לשלבים חמורים יותר המאופיינים בעיוותי עצמות, סיכון מוגבר לשברים עקב עצמות חלשות ופחות אלסטיות, ופגיעה בניידות המפרקים. פלואורוזיס שלד אנדמי במספר מדינות שבהן מקורות מי השתייה מכילים באופן טבעי רמות גבוהות של פלואוריד (בדרך כלל > 4 מ"ג/ליטר), וצריכת המים גבוהה עקב אקלים חם. במקרים מסוימים, פלואורוזיס שלד יכול להיות הפיך אם מפסיקים את צריכת הפלואוריד, אם כי תהליך זה יכול להיות איטי. שלבים מוקדמים של פלואורוזיס שלד עלולים שלא להיות ברורים מבחינה קלינית ולעיתים עלולים להיות מאובחנים בטעות כמצבים אחרים כמו דלקת מפרקים שגרונית או דלקת חוליות מקשחת.
3. השפעות נוירולוגיות של חשיפה לפלואורי- גוף גדל והולך של ראיות העלה חששות לגבי ההשפעות הנוירולוגיות האפשריות של חשיפה לפלואוריד, במיוחד על מוחם המתפתח של ילדים. מספר מחקרים הצביעו על קשר בין רמות גבוהות יותר של חשיפה לפלואוריד לבין ציוני מנת משכל (IQ) נמוכים יותר בילדים. התוכנית הלאומית לטוקסיקולוגיה (NTP) ערכה סקירה שיטתית של הספרות והגיעה למסקנה, בביטחון מתון, כי רמות גבוהות יותר של חשיפה לפלואוריד, כגון מי שתייה המכילים יותר מ-1.5 מיליגרם פלואוריד לליטר, קשורות למנת משכל נמוכה יותר בילדים. מטה-אנליזה מקבילה מצאה קשר מובהק סטטיסטית בין חשיפה גבוהה יותר לפלואוריד לבין ציוני מנת משכל נמוכים יותר בילדים, יש לזכור שההמלצה היום להפלרה היא כ- 0.7 מ"ג/ליטר שלא רחוקה מרמת הסיכון המוכחת כברה. מחקרים מסוימים הצביעו גם על קשרים פוטנציאליים בין חשיפה לפלואוריד לבין סיכון מוגבר לתסמינים של הפרעת קשב וריכוז (ADHD). מחקרים בבעלי חיים סיפקו ראיות נוספות לנוירוטוקסיות ברמות פלואוריד גבוהות, והראו השפעות שליליות על זיכרון ולמידה. מנגנונים פוטנציאליים להשפעות הנוירוטוקסיות של פלואוריד כוללים אינדוקציה של עקה חמצונית והפרעה של רגולציות הורמונליות ועצביות תקינות במוח.
4. פלואוריד - השפעות הורמנליות והשפעות על בלוטות הורמונליות- מעבר להשפעות העיקריות על בריאות הפה, עצמות והתפתחות נוירולוגית, מחקרים בחנו קשרים פוטנציאליים בין חשיפה גבוהה לפלואוריד לבעיות בריאותיות אחרות. כמה מחקרים הצביעו על קשר בין צריכת פלואוריד מוגברת לבין תפקוד לקוי של בלוטת התריס, כולל שינויים ברמות הורמוני בלוטת התריס. דווח גם כי חשיפה גבוהה במיוחד לפלואוריד במי שתייה קשורה לאי פוריות בגברים.
5. פלואוריד סכנות נוספות-
   הראיות לגבי קשר בין פלואוריד לסרטן, במיוחד אוסטאוסרקומה (סרטן העצמות), היו ברובן לא חד משמעיות, כאשר רוב המחקרים מבוססי אוכלוסייה לא דיווחו על קשר משמעותי. הוצע כי צריכה כרונית של פלואוריד העולה על 12 מ"ג/יום עלולה לגרום לתופעות לוואי בכליות, במיוחד בקרב אנשים עם תפקוד כליות לקוי.

מקורות ורמות צריכת פלואוריד

חשיפה לפלואוריד בבני אדם מתרחשת באמצעות מקורות שונים. המשמעותיים ביותר כוללים מי שתייה, שיכולים להכיל פלואוריד טבעי או שנוסף להם פלואוריד באמצעות תוכניות פלואורידציה של מי שתייה קהילתיים. מוצרי שיניים כגון משחת שיניים ומי פה הם גם תורמים עיקריים לחשיפה לפלואוריד, במיוחד חשיפה מקומית, אך עלולה להתרחש גם בליעה מסוימת, במיוחד בילדים צעירים. תוספי פלואוריד ניתנים במקרים מסוימים למניעת עששת. מזונות ומשקאות מסוימים מכילים גם פלואוריד, באופן טבעי או עקב שימוש במים מופלרים בעיבודם; אלה כוללים תה, קפה, פירות ים מסוימים ופירות וירקות. ריכוז הפלואוריד במי שתייה משתנה. בארה"ב, הרמה המומלצת לפלואורידציה של מי שתייה קהילתיים היא 0.7 מ"ג/ליטר. ארגון הבריאות העולמי (WHO) קבע ערך הנחיה של 1.5 מ"ג/ליטר. הסוכנות להגנת הסביבה של ארה"ב (EPA) קבעה רמת זיהום מרבית (MCL) של 4.0 מ"ג/ליטר במי שתייה ציבוריים. רמות הצריכה היומיות המומלצות לפלואוריד משתנות לפי גיל ונקבעות על ידי ארגוני בריאות כדי למקסם את היתרונות ולמזער את הסיכונים. יש לדעת שלעיתים בגלל התפיסה של פלואוריד כחומר קסם לטיפול בעששת רופאים ואנשים נותנים לילדים תוספים פלואוריד או משתמשים במשחות שיניים עם פלואוריד בכמות גדולה כולל שימוש במי פה המכילים פלואוריד כך שההצטברות יכולה להיות גבוהה בהרבה מהתיכנון.

מחלוקות סביב בטיחות הפלואוריד

למרות היתרונות המוכרים של פלואוריד במניעת ריקבון שיניים, השימוש בו, במיוחד בפלואורידציה של מי שתייה, היה נושא למחלוקת מתמשכת. המתנגדים מעלים חששות לגבי סיכונים בריאותיים פוטנציאליים, כולל השפעות נוירולוגיות, בעיות שלד ובעיות מערכתיות אחרות, ולעתים קרובות מצטטים מחקרים שנערכו באזורים עם רמות פלואוריד גבוהות באופן טבעי, שלעתים עולות על הכמויות המומלצות. הוויכוח התעצם עם מחקרים עדכניים המצביעים על קשר בין חשיפה גבוהה יותר לפלואוריד לבין מנת משכל נמוכה יותר בילדים. עם זאת, התומכים טוענים כי הרמות המשמשות בפלואורידציה של מי שתייה מבוקרות בקפידה ונתמכות על ידי עשרות שנים של מחקרים המדגימים בטיחות ויעילות. חלקם מצביעים גם על השיקולים האתיים של פלואורידציה חובה לעומת בחירה אישית. הקונצנזוס המדעי בקרב ארגוני בריאות מרכזיים תומך ברובו בבטיחות וביעילות של פלואורידציה של מי שתייה ברמות המומלצות.
לסידן.

כל אדם בעל רגישות אישית ושונה

כמו בנושאים רבים של רפואה קהילתית מסתכלים פעמים רבות על מספרים סטטיסטיים ועל פיהם קובעים את הבטיחות של מוצרים כולל הפלואור. האמת הרבה יותר מורכבת. בכל קבוצת אנשים ישנם אנשים שריכוזים מאוד נמוכים של פלואור (הרבה מתחת למגבלה שגם ככה גבוהה היום להפלרת מים) עלולים להשפיע על בריאותם המיידי ולאורך זמן באופן קשה וארוך טווח. לעומתם ישנם אנשים שגם אם יקבלו ריכוזים גבוהים פי כמה מהתקנים כיום לא יפתחו סימפטומים ורגישות לפלואור.הבעייה שלא תדעו אם אתם או הילדים שלכם רגישים יותר או פחות מרוב האוכלוסיה